פסק-דין בתיק תא"מ 39404-03-11

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לאוטובוס של התובעת באירוע תאונת דרכים.

התובעת טענה כי ביום 7.6.10 בשעה 9:30 או בסמוך לכך, נפגע אוטובוס בהתאם למפורט בהודעה שצורפה לכתב התביעה. בהודעה זו נכתב כי בעת שהאוטובוס הוסע ברחוב יחזקאל לכיוון הרכבת, עמדה משאית מצד שמאל של הכביש. נהג האוטובוס ניסה לעבור בינה לבין רכב חונה מימין. בדיוק באותה העת החלה המשאית לנסוע ללא כל התראה  ופגעה באוטובוס, זאת למרות שנהג האוטובוס עצר מיד. בעקבות האירוע נגרם לאוטובוס נזק.

בכתב ההגנה טען הנתבע שהנזק הנתבע הינו מוגזם שכן לאוטובוס נגרם שפשוף קל בלבד. בנוסף הוא טען שהשפשוף נגרם כתוצאה מבחירתו של נהג האוטובוס לעבור בחוסר זהירות מצדה של המשאית. בהודעה שהוא צירף לכתב ההגנה, הוא כתב בין היתר שהוא ראה את האוטובוס במראה הימנית מנסה לנסוע מצד ימין של המשאית, תוך שהוא עולה על המדרכה. הנתבע ראה את המראה של האוטובוס תקועה בין עמודי ארגז המשאית. על מנת לפנות מעבר לאוטובוס, הוא נסע קדימה. נהג האוטובוס הצליח לעבור, המשיך בנסיעה עד  סוף הרחוב, הסתובב וחזר לאחר מספר דקות, וטען שהשריטה מתחת לחלון האוטובוס נגרמה מהמשאית. הנתבע דיווח על כך לקצין הבטיחות של התובעת, והודיע על כך שנהיגת נהג האוטובוס הינה מסוכנת.

בדיון שהתקיים בפני, שמעתי את עדויותיהם של נהג האוטובוס מר יחזקאל קוגל ושל הנתבע 1.

 נהג האוטובוס אמר שהוא נסע במסגרת עבודתו בקו 11.  הוא הגיע לרחוב יחזקאל, שהוא רחוב צר ודו סטרי, וראה משאית חונה עם הגלגל השמאלי על המדרכה השמאלית, בניגוד לכיוון התנועה. מצד ימין של הכביש חנה רכב נוסף. לאור זאת נותר לאוטובוס מקום צר לצורך מעבר, אולם ניתן היה לעבור. נהג האוטובוס הבחין שהמשאית מונעת, ולכן הוא צפר מספר פעמים. מאחר שהמשאית לא זזה, ולאחר שנהג האוטובוס הבין שבכוונת נהג המשאית להישאר במקום, הוא נסע קדימה בזהירות. בהיותו בין המשאית לבין הרכב החונה מימין, החל פתאום נהג המשאית לנסוע קדימה ותוך כדי כך פגע עם אחד מברזלי המשאית בחלון האוטובוס, משך את המראה ושרט את דופן האוטובוס. לדבריו, בזמן הנסיעה קדימה של המשאית, האוטובוס היה בעצירה מלאה. הנתבע ירד מהמשאית והחלו ביניהם חילופי דברים. באותו מעמד צילם הנתבע  את האוטובוס. עוד הוא אמר כי מדובר באוטובוס חדש שהוא קיבל אותו אך יומיים קודם. לדבריו, הוא יכול היה לעבור עם האוטובוס בין המשאית לרכב שחנה מימין, מבלי שיהיה מגע בין המראה למשאית.

הנתבע אמר כי לא הייתה באפשרותו לחנות בצד ימין, ולכן הוא החנה את המשאית בצד שמאל, כאשר חלק ממנה על המדרכה. הוא הדליק 4 אורות מהבהבים. כך המשאית עמדה משך 3 - 4 דקות כשהוא במושב הנהג בהמתנה  שיסיימו לנקות את האתר בו הוא היה אמור לפרוק את המטען שאותו הוא הוביל. תוך כדי המתנה, הוא הבחין באוטובוס שנסע מצד ימין בסמוך אליו. הוא ראה את המראה של האוטובוס כשהיא תקועה בין עמודי המשאית. הנתבע ירד מהמשאית ובינו לבין נהג האוטובוס היו חילופי דברים. על מנת לאפשר לאוטובוס לעבור הוא נסע קדימה, כאשר נהג האוטובוס נסע במקביל לאחור. נהג האוטובוס המשיך בנסיעה קדימה, ולאחר מכן חזר וטען שהנתבע פגע בו עם המשאית וביקש את פרטיו.

במהלך הדיון הציג הנתבע  שתי תמונות אשר צולמו על ידו. בתמונה אחת רואים את האוטובוס כשהוא בחלקו על המדרכה (נ/1), ובתמונה השנייה רואים את הנזק - שפשוף (נ/2). לדבריו, התמונות צולמו בהפרשי זמנים של מספר דקות  ביניהן. עוד הוא אמר כי לפני שהוא הזיז את המשאית הוא ירד ממנה אולם הוא לא הבחין בשפשוף שנטען שנגרם לאוטובוס וכי הוא סבר שלא נגרם לו כל נזק. בנוסף הוא אמר שהוא לא יכול היה לראות ממקום מושבו, בעת שנסע קדימה, אם נהג האוטובוס נסע לאחור. במהלך הדיון כשנשאל על ידי ב"כ התובעת האם הוא יכול להציג בטלפון הנייד  את התמונות שצולמו על ידו, כך שניתן יהיה לגלות את המועד שבו הן צולמו, הוא השיב שיש באפשרותו להציג רק את נ/1 ולא את נ/2 שכן  ילדיו אשר "שיחקו" בטלפון הנייד מחקו אותה כל הנראה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות ואת טיעוני הצדדים החלטתי לקבל את התביעה.

מעדותו של נהג האוטובוס שוכנעתי כי הנזק נגרם באירוע המתואר בכתב התביעה. כאמור בעדותו מדובר היה באוטובוס חדש אשר היה בשימושו יומיים בלבד.

אני מעדיף את גרסת נהג התובעת להתרחשות התאונה. על פי גרסתו האוטובוס נפגע לאחר שנהג המשאית החל בנסיעה וגרם לנזק לאוטובוס.

בטופס ההודעה כמו גם בכתב ההגנה, הנתבע לא הזכיר כלל את העובדה שהוא ירד מהמשאית בטרם הוזזה, על מנת לבדוק מדוע נהג האוטובוס אינו ממשיך בנסיעה וכל זאת לאחר שלדבריו הוא ראה את מראת האוטובוס אשר נתקעה לדבריו בברזלי המשאית. מדובר בפרט מהותי ביותר בקשר עם השתלשלות העניינים, אשר השמטתו פועלת לחובתו של הנתבע. דבר זה הוזכר לראשונה על ידו  אך ורק במהלך הדיון. עניין זה עומד בסתירה מוחלטת לעדותו של נהג התובעת.

גם אם אקבל את גרסתו של הנתבע כי הוא ירד כאמור מהמשאית טרם הזזתה, הרי שהוא  אמר כי  הוא לא הבחין באותה עת בשריטה באוטובוס אלא אך ורק ראה את המראה, כשהיא תקועה  בברזלי המשאית. מכאן שהשריטה נגרמה ככל הנראה בעקבות תזוזת המשאית.

זאת ועוד, הנתבע העמיד את המשאית בניגוד לכיוון התנועה כאשר מצד ימין חנו מכוניות ובכך יצר הפרעה לתנועה וסיכון תעבורתי אשר גרם לקושי לנהג האוטובוס לעבור במקום ומכאן אחריותו לתאונה. הדברים אמורים גם אם הייתי מקבל את גרסתו שהפגיעה ארעה בטרם הוזזה המשאית.

לא ניתן היה לדעת האם התמונות (נ/1 ו-נ/2) צולמו בהפרש זמנים כנטען על ידי הנתבע וממילא לא ניתן היה ללמוד מהן על נכונות גרסת הנתבע. נהפוך הוא, מהתמונות רואים בבירור את הנזק הנתבע.

על אף האמור לעיל, לא מצאתי לפטור לחלוטין את נהג התובעת מאחריות לתאונה. מעדותו עולה כי המרווח שבין הרכב החונה למשאית היה צר יחסית דבר שהקשה על מעבר בטוח של האוטובוס. נהג האוטובוס הבחין שהמשאית מונעת וכשצפר הוא לא הבחין בתגובה מיוחדת מכיוון המשאית ולכן עליו היה לוודא כי הוא יכול לעשות את המעבר באופן בטוח.  במידת הצורך היה עליו אף לרדת מהאוטובוס ולוודא עם הנתבע כי הוא יכול לעבור במקום. בנסיבות העניין אני סבור כי יש לנכות מהפיצוי המגיע 35% בגין אחריותו.

סוף דבר התובעת זכאית ל-65% מנזקיה.  התובעת הוכיחה את נזקיה באמצעות חוות דעת שמאי ונשאה בתשלום שכרו. לאור זאת הנתבע ישלם לתובעת סך של 993 ש"ח. הסכום ישולם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת כתב התביעה עד התשלום בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע הוצאות משפט - אגרת בית משפט בסך 355 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 700 ש"ח.

 הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.